ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2019

/ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2019
ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2019 2019-11-11T09:54:01+02:00

ערבים הם הגויים הכי טובים

ערבים מקומיים נפגשים יחד בעיר הפלסטינית לשתות קפה ולעשן. (תמונה: mikhail / Shutterstock.com)

“אתה הבאת את הספרים הירוקים האלה?”, שאל מוחמד השייח באחד הכפרים הערביים ממזרח לירושלים. רותם אישר עם חשש מסוים. רותם (שם בדוי), ידיד טוב שלנו ושותף לעבודת הבשורה, לימד כמה מאמינים ערבים בכפר על החיים במשיח. רותם שב לכפר ונכנס לצריף שבו התאספו הגברים לעשן נרגילה. אחד מתלמידיו נתן את ספר הברית החדשה הירוק לאביו, השייח.
“הבן שלי נתן לי את זה”, המשיך השייח. “ואני קורא על החיים של עיסא (ישוע). אנחנו רוצים לשמוע עוד. בוא”. האיש הוביל את רותם ואת שותפו, אלון, אל תוך הבית וערך לפניהם סעודה עם משפחתו הגדולה.

“כשהייתי צעיר ראיתי את עיסא בחזון. גם אשתי ראתה חזון לפני שהכרתי אותה. היא ראתה את עיסא רוקד בשמיים”. רותם ואלון סיפרו להם על חייו של ישוע ואפילו המחיזו להם כמה חלקים בסיפור. בסוף הסיפור שאל רותם את השייח: “אתה רוצה להתפלל?” השייח הסכים, והם התפללו יחד. פתאום האיש זינק ממקומו וקרא: “אני מרגיש כאילו ירד ממני עול כבד! אמרת שעיסא עושה ניסים, כואבת לי הברך, אתה יכול להתפלל?”

הם התפללו והכאב הרפה מייד. אחר כך רותם ואלון התפללו לריפוי שתי מחלות אחרות, ואלה הרפו מייד. בזמן שכל זה התרחש, רותם הבחין באיש מזוקן בלבוש ערבי מסורתי יושב לשולחן. “חמאס”, לחש מישהו. האיש היה מוסלמי קיצוני שחיפש מוסלמים לא אדוקים כדי להפוך אותם לקיצונים.

האיש המזוקן קם ממקומו והתיישב ליד רותם. “כשהייתי בן תשע עשרה, משהו נכנס אל תוכי. מאז ועד היום אני כועס ומלא זעם ויש לי סיוטים. אני חושב שאתה יכול לעזור לי”. זה לא מה שרותם ציפה לשמוע ממנו, אבל הוא הבין שכדאי לו לנסות “לעזור”.

הם התפללו בשבילו בשם ישוע, והאיש פנה אליהם פתאום. הוא זינק ממקומו עם חיוך ענק ואמר: “הרגשתי שמה שאחז בליבי, שחרר אותו ויצא לי מהראש!” אחר כך הוא תפס את רותם ואלון והתחיל לרקוד. במצב הרוח החגיגי הזה, אחד הגברים בצריף הפעיל את הנגן בפינה וכולם התחילו לרקוד.

זה אמיתי?

המראה היה לא ייאמן, ורותם חשב לעצמו: “טוב שאלון פה איתי, אחרת איש לא היה מאמין לי שזה קרה”.אחר כך הוא שאל: “יש פה מישהו שרוצה להאמין שישוע הוא האדון?” חמישה גברים הצביעו מייד, ביניהם השייח וחבר החמאס. רותם הזהיר אותם: “מעכשיו יקראו לכם “מבאשר” (מסיונר). הם חייכו, התפללו ורקדו עוד. כמה מהגברים האחרים הצטרפו אליהם. “גם אנחנו רוצים, אבל קודם אנחנו רוצים לשמוע עוד”.

הסיפור של חבר החמאס הדהים אותי כי העולם עושה מאמצים להעביר מזון וכסף לאוכלוסייה הערבית, אבל הסוגיה האמיתית שצריך להתייחס אליה, היא ההשפעה של רוחות רעות שמהן סובלת האוכלוסייה המהוות כלי משחק במלחמה הגדולה של השטן בהבטחות אלוהים.

שחרור הערבים מידי האויב

לא פעם העידו חילונים שהשתתפו בעצירת מתקפת טרור ואמרו: “ראיתי בעיניים שלו את השטן עצמו”. קול זעקתם של משיחיים האוהבים את הערבים צריך להיות: “אלוהים, בבקשה תושיע את הערבים מהאויב והכובש שלהם, השטן”. אותו איש רצה להיות חופשי, אבל לא היה לו שום סיכוי. רק אלוהים יכול להציל אותו!

אז מה זה בעצם? ישועה בקרב הערבים? איך זה קשור ליהודים?

יש אנשים שחושבים שלשאול השליח נמאס שהיהודים דחו את ישוע, ולכן הוא זנח אותם ופנה אל הגויים. אבל האמת היא שאלוהים הדריך את שאול לשנות את הטקטיקה שלו.

ברומים ט-יא הוא כותב על המשא הכבד שהעיק על ליבו עד שכל ישראל ייוושע, ומציין: אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם, אַחַי, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הִתְכַּוַּנְתִּי לָבוֹא אֲלֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁגַּם בְּקִרְבְּכֶם אוּכַל לַעֲשׂוֹת פְּרִי כִּבְקֶרֶב יֶתֶר הַגּוֹיִם, אַךְ עַד כֹּה נִמְנַע מִמֶּנִּי לָבוֹא. חַיָּב אֲנִי לַיְּוָנִים וְגַם לִבְנֵי עַמִּים אֲחֵרִים, לִבְנֵי תַּרְבּוּת וְגַם לְחַסְרֵי תַּרְבּוּת (רומ’ יא 14-13).

המשמעות בהחלט איננה שהישועה של “לא יהודים” יקרה בעיני אלוהים פחות מאשר ישועת היהודים. ממש כשם שהמאמינים היהודים שמחים שהמשיח יצא מקרבם כדי להושיע את העולם, כך גם המאמינים הגויים צריכים לשמוח שהאיחוד שלהם עם אלוהים מעורר את שיבת ישראל לאלוהים.

1119-Nablus arab life

חיי היום יום בעיר הפסלטינית(תמונה: Dave Primov / Shutterstock.com)

צידוד באסלאם

חבל שיש נוצרים שבאים לארץ, מבשרים לערבים ומצדדים בהם נגד היהודים. למרבה האירוניה, התמיכה העיקשת שלהם איננה מצדדת בערבים. היא מצדדת באסלאם – המקור הגדול ביותר של סבל ודיכוי של ערבים בכל רחבי העולם.

בעיני היהודים, עדות לכוח אלוהים באמצעות ישוע, היא לראות אנשים שפעם שנאו אותם, מאמינים פתאום במשיח היהודי, מחבקים את העם היהודי ורואים בו אח גדול.

אלוהים אמר שהוא יושיע את הגויים כדי לעורר ביהודים קנאה בגלל הקשר של הגויים עם אלוהי ישראל. לכן, הגויים הטובים ביותר למשימה הזאת הם הערבים.


מהשליחים ועד הרפורמציה: כאשר דבר אלוהים הפסיק להתקייםחלק ג

במשך ארבעים יום מאז מותו ותחייתו של ישוע המשיח, הוא עודד, חיזק ולימד את האנשים המקורבים אליו, ואחר כך עלה לשמיים. כעבור עשרה ימים בדיוק, בחג השבועות, ישוע שלח את רוח הקודש בגבורה בזמן שמאה ועשרים איש, השליחים ומקורביו של ישוע, התאספו בחדר העלייה באחד הבתים.

באותו יום האמינו שלושת אלפים איש בישוע ונושעו. התלמידים הלכו ברחבי הארץ, הכריזו את הבשורה לבני ארצם בכל מקום, והאלפים הלכו והתרבו.

אחר כך ראה שמעון כיפא חזון של בעלי חיים טמאים. בחזון הזה היה עוד מאפיין שהנביאים ניבאו עליו, אבל הוא היה נסתר מעיני היהודים עד לאותו רגע. הגויים כבר לא נחשבו לטמאים. כל אדם נברא בצלם אלוהים ויקר בעיניו.

בסופו של דבר, הנביאים צפו מראש שעם ישראל יהיה אור לגויים. ולפני שישוע עלה למרום, הוא ציווה על תלמידיו להכריז את הבשורה לכל בריאה.

עד מהרה הפך שאול השליח למבשר היהודי העיקרי שאלוהים מינה כדי להכריז את הבשורה ללא יהודים. הוא התחיל את פעילותו באנטיוכיה, המקום שבו המאמינים הגויים נקראו לראשונה “משיחיים”.

השליחים מתפזרים כדי להכריז את הבשורה בעזרת מגילות התנ”ך

קהילות של יהודים וגויים החלו לקום בכל רחבי העולם שהיה ידוע אז. מקובל להניח שאנדריי נסע ליוון ואחר כך לאסיה הקטנה. המסורת גורסת שפיליפוס הלך להיירפוליס (טורקיה) והארכיאולוגים טוענים לאחרונה שהם מצאו את קברו. תומא נהרג למען המשיח בפרס או בהודו. יהודה הכריז את הבשורה בארמניה, בסוריה ובפרס, וגם הוא נהרג. שאול השליח עמל ימים ולילות למען המשיח, עד שקרוב לוודאי הוצא להורג בעריפה (העונש המקובל לאזרחים רומים) ברומא, בסביבות הזמן שבו שמעון כיפא נצלב.

פוליקרפוס, אחד מאבות הקהילה

השליחים לקחו איתם מגילות של התנ”ך בשפה היוונית, ואלה היו המקור שלהם מהכתובים. הם גם הכירו את העדויות על תחייתו של ישוע מיד ראשונה או שנייה, ועובדי האלילים קיבלו חיי נצח בהמוניהם.

דבר אלוהים הכתוב היה חשוב מאוד להתפתחותם של המאמינים בישוע, ולכן השליחים כתבו עשרים ושבעה ספרים, כולם ביוונית, והוסיפו אותם לתנ”ך. האוסף הזה מוכר בשם “ספרי הברית החדשה”, או “הברית החדשה”. רק מעטים ידעו לקרוא, אבל ההמונים קיבלו את דבר אלוהים באמצעות מנהיגיהם בביתם או באסיפות, וגוף המשיח הלך וגדל.

קהילת היהודים המאמינים הולכת ונעלמת

במשך ארבעים השנים הראשונות, מספר התלמידים היהודים של ישוע ביהודה, בשומרון ובגליל, הלך וגדל גם הוא למרות ההתנגדות העזה של הפרושים. אבל בשנת 70 לספירה, הארץ נחרבה. העם היהודי שוב יצא לגלות, הפעם בידי הכוחות הרומיים.

לפני האירוע המחריד הזה, התלמידים היהודים של ישוע ברחו לפטרה, כדברי ההיסטוריון אסוביוס, בן המאה הרביעית. בכל מקרה, הקהילה של התלמידים היהודים של ישוע נעלמה.

לכל אורך הדורות הייתה שארית של יהודים שהיו תלמידים של ישוע. אבל המצווה ללכת ולעשות תלמידים נותרה כמעט לגמרי בידי קהילת המאמינים הגויים, שהלכה וגדלה. היעדר הנוכחות היהודית בהפצת הבשורה הביאה בהדרגה להיעדר הנוכחות היהודית בעמדות הקהילה.

אבות הקהילה הקדומים הנהיגו את הקהילה

בקרב המשיחיים הקדומים היו אנשים המכונים “אבות הקהילה”, שרעו בנאמנות את העדרים, המשיחיים החדשים. אלה היו אנשי אמונה וביניהם קלמנטוס מרומא ופוליקרפוס מזמירנה, שלפי התיעוד היה תלמידו של יוחנן השליח.

עד אמצע המאה השנייה, נעלמו בני הדור השני והשלישי של התלמידים המקוריים. הבשורה הלכה והתפשטה ובאזורים המערביים של האימפריה ועלה צורך בגרסה של התנ”ך כולו בלטינית (לא רק ביוונית).

רדיפת המאמינים בקהילה הקדומה

בשנת 64 לספירה פרצו רדיפות קשות, החל בשלטונו של הקיסר נירון ועד הזוועות הנוראות שבוצעו במנהיגי הקהילה ובמשיחיים עד שנת 311 לספירה. מנהיגים משיחיים רבים הוצאו להורג – בעריפה, בצליבה או בשריפה, או הושלכו חיים לחיות טרף.

לפעמים נרצחו קהילות שלמות אבל הקהילה המשיכה לצמוח למרות הרדיפות הרבות. עד שנת 300 היו המשיחיים בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הרומית. על פי ההערכות, היו כשישה מיליון משיחיים.

נירון, הקיסר הרומי

מכל המידע שנאסף, עולה שרוב המשיחיים במאתיים השנים הראשונות היו מאמינים אמיתיים, אפילו אלה שמאוחר יותר נקראו “אפיפיורים” ו”בישופים”. (נראה שמנהיגי הקהילות המשיחיות נקראו “פרסביטרים” או “בישופים” עד שלב כלשהו באמצע המאה השנייה, שבו הכינוי “אפיפיור” הוענק באופן רטרואקטיבי.)

פיסות קדומות והבדלים מעטים

במהלך התקופה הזאת העתיקו אין ספור סופרים את דבר אלוהים ביוונית ובלטינית בכתב יד, והמגילות עברו בין הקהילות. בערך בשנת 320 לספירה, תפס ספר הקודקס את מקומה של המגילה, דבר שהקל על הקריאה וההפצה. דבר אלוהים עבר בין המאמינים בחופשיות.

כיום קיימים חמשת אלפים שמונה מאות עותקים קדומים ופיסות של כתבי יד ביוונית, השפה המקורית. יש עוד כשמונת אלפים עותקים ופיסות בלטינית. מעבר לזה, חוקרים תרגמו את כתבי הקודש לעוד כמה שפות, ומהעותקים האלה נותרו עוד אלפי פיסות. רוב הטעויות בכתבי היד הקדומים האלה היו שגיאות כתיב ושגיאות העתקה. רק אחוז אחד או שניים מההבדלים, יכולים להיחשב מהותיים, ואין להבדלים האלה שום השפעה על העמדות של הקהילה.

הקיסר הופך למשיחי

 הקיסר הרומאי קונסטנטינוס

הקיסר הרומאי קונסטנטינוס

במאה הרביעית הכול השתנה. בעיני המשיחיים, שנת 313 הייתה שנת ניסים לקהילת הגויים הגדלה. הקיסר קונסטנטינוס ראה חזון ששינה את חייו. האמונה המשיחית הפכה לאמונה השלטת באימפריה הרומית. כעבור עשר שנים, הוא הכריז על המשיחיות כעל דת רשמית. הרדיפות פסקו.

קונסטנטינוס מינה את ההיסטוריון אסוביוס להעביר חמישים ספרי בריתות לקהילה אחת בקונסטנטינופול. הוא היה רציני לגבי הכתובים. העתקת ספרי בריתות החלה ביתר שאת, אם כי באותם ימים, עדיין היה מדובר במשימה ענקית.

פעילות ההעתקה והתרגום הזאת נמשכה במשך כמה מאות שנים, וגרסאות שונות של כתבי הקודש בלטינית החלו לעבור בין הקהילות ולעורר בלבול. הירונימוס, החוקר הגדול בן המאה החמישית, רצה מאוד להעביר את דבר אלוהים המדויק והטהור לידי העם הפשוט. “אי ידיעת הכתובים היא חוסר היכרות עם המשיח”.

האפיפיור מינה את הירונימוס לתרגם גרסה לטינית רשמית על סמך העותקים הקדומים. הוא ישב במנזר בבית לחם וחיבר את מה שמכונה היום ה”וולגטה”, שכתיבתה הסתיימה בשנת 405. עד עצם היום הזה, משמשת הוולגטה ספר הבריתות הרשמי של הכנסיות הקתוליות.

מלאכת העתקת הכתובים המשיכה להתבצע במנזרים של ימי הביניים. כמה אלפי מנזרים הוקמו ברחבי אירופה, והעתקת הכתובים הייתה המשימה העיקרית של נזירים רבים. הם הפכו לשומרים האמיתיים של הטקסט וייצרו אלפי ספרי בריתות נהדרים. צוותים של סופרים ואומנים עבדו וייצרו ספרים יפים להפליא מיריעות קלף. סופר היה יכול להשתמש בשמונים יריעות ליום, ואומנים קישטו את עבודתו באיורים ובמעשה ידי אומן.

כל ספר בריתות היה עשוי מעור כבשים. לספר בריתות אחד נדרשו מאתיים חמישים כבשים ואלפי שעות עבודה. למעשה, מאמר קתולי מציין שכל ספר בריתות שווה במונחים של היום מאה וחמישים אלף דולר. ספרי הבריתות הלטיניים בכנסיות היו כבולים למקומם בשרשרת כדי למנוע גניבות.

קריסת האימפריה הרומית המערבית

הירונימוס הקדוש בחדר העבודה שלו (1480), מאת דומניקו גירלנדיו.

הירונימוס הקדוש בחדר העבודה שלו (1480), מאת דומניקו גירלנדיו.

התמיכה שהעניק הקיסר קונסטנטינוס, נתנה לקהילה כוח חדש. אבל כאשר הוא העביר את בירתו מרומא לביזנטיון (והעניק לה את השם קונסטנטינופול על שמו), נוצר ברומא ריק שלטוני, ועד מהרה מילאה אותו שורה של אפיפיורים איומים שיצרו מעין מונרכיה אפיפיורית. בשנת 476 לספירה, חלקה המערבי של האימפריה הרומית קרס כליל בגלל פלישת הברברים.

האפיפיורים והבישופים שלטו בעולם הרומי הקדום, גם בעניינים אזרחיים וגם בענייני דת, והיה להם כוח שלטוני מוחלט לגבות מיסים, לגייס צבאות, לחוקק חוקים ולהעניש אזרחים שהפרו את חוקיהם.

עם התפוררות האימפריה הרומית, התפתחו שפות אזוריות רבות. השפה הלטינית מתה. המשמעות הייתה שלקבוצות גדולות של אוכלוסייה כבר לא הייתה גישה לספר הבריתות בשפה מובנת להן, אבל הכנסיות הקתוליות המשיכו לרעות את עדריהן באמצעות המיסה, שהתנהלה ביוונית או בלטינית, שפות שלא היו מובנות לקהל הרחב.

הליתורגיה של הכנסייה דוחקת את רגלי הכתובים

הכנסייה התחילה לייצר ספרות המתארת את מסורותיה ומנהגיה, ואחר כך העניקה לה מעמד שווה לזה שהעניקה לספר הבריתות. (זה בדיוק מה שעשו ראשי הרבנים כשכתבו את מסורותיהם ופרשנויותיהם לכתבי הקודש, את התלמוד והגמרא. הם קבעו שהחיבורים האלה הם בעלי מעמד שווה לתנ”ך.)

עמדות הכנסייה תפסו בהדרגה את מקומו של ספר הבריתות. רוב בני האדם לא ידעו קרוא וכתב, והכמורה לימדה ללא קושי את עמדותיה ומנהגיה, גם אם הם נגדו מאוד את כתבי הקודש. היא גיבשה תמצית של סיפורים מהתנ”ך והמסורת כדי שהקהל הרחב יוכל ללמוד אותה בעל פה. את מקומו של ספר הבריתות תפסו חלונות מצוירים.

האפיפיורים ברומא הבינו שאסור שנתיניהם ינסו לקרוא את ספר הבריתות בכלל, ובמאה השישית הם הוציאו צווים שמותר לקרוא את ספר הבריתות בלטינית בלבד. מובן שאיש לא היה יכול לעשות זאת, והכנסייה וידאה שאיש לא יקרא את הכתובים בשום שפה אחרת. האפיפיור והבישופים אסרו על תרגום ספר הבריתות לשום שפה מדוברת. המנורה שניצבה על ההר, כבתה.

ימי הביניים

הקיסר שארלמנג’, חוקריו וכמריו.

במשך אלף שנים, אסור היה לנוצרים לקרוא את ספר הבריתות בשפת אימם.

המשמעות הייתה שלמיליוני נוצרים לא הייתה גישה לספר הבריתות.

אבל המצב היה גרוע עוד יותר. מעתיקי הוולגטה (הגרסה הלטינית הרשמית של הירונימוס) הכניסו אליה את העמדות הקתוליות. במאה התשיעית, הקיסר שרלמן ערך ניסיון רציני ומקיף לגייס את מיטב החוקרים ולשחזר את הגרסה המקורית של הוולגטה, אבל המאמצים שלו לא זכו להיענות רחבה.

מאות שנים חלפו והחוקרים לא הצליחו להבחין בין כתבי הקודש המקוריים לבין התוספות של העמדות והפרשנויות הקתוליות.

כתבי הקודש עם תוספות

עד ראשית המאה הארבע עשרה, מצב הוולגטה של הירונימוס היה ירוד ביותר ומלא תוספות. אבל רק מעט מהחוקרים המובילים היו מודעים לזה. זה לא היה חשוב לאיש כיוון שכפי שנאמר, רוב האזרחים לא הבינו אותה ממילא. ליתר ביטחון, האפיפיור במאה השלוש עשרה אסר על אזרחים פשוטים להחזיק בספר בריתות בכל שפה שהיא, כל שכן לקרוא בו.

הנצרות הופכת לדת פגנית

לצד המחסור הגדול בדבר אלוהים בקרב הנוצרים, פעל במשך מאות שנים עוד כוח משתק והרסני. כאשר קונסטנטינוס הכריז על האימפריה הרומית כעל אימפריה משיחית, הצטרפו מיליוני פגנים לקהילה והביאו איתם את אליליהם ומסורותיהם האליליות.

ציור של איגנציוס מאנטיוכיה מה- Menologion of Basil II (סביבות שנת 1000 לספירה)

ציור של איגנציוס מאנטיוכיה מה- Menologion of Basil II (סביבות שנת 1000 לספירה)

למיליוני נוצרים קתולים לא הייתה שום אפשרות לדעת מה כתוב בדבר אלוהים הטהור, והאפיפיורים והבישופים קבעו למענם מה כתוב בו. האנטישמיות הייתה אחד הסימנים המוקדמים של עמדות הנוגדות את כתבי הקודש, שחלחלו אל הכנסייה הקתולית והשפיעו עליה.

אלוהים הבטיח לאברהם: וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר. אבל ככל שהכנסייה צברה כוח, כך הלך והתבסס המנהג לקלל את היהודים בציבור. כריזוסטומוס נשא בסוף המאה הרביעית שמונה דרשות אלימות מאוד. למשל: “בית הכנסת איננו רק בית זונות ותיאטרון, אלא גם מאורת פריצים ומקום מרבץ לחיות פרא. שום יהודי איננו סוגד לאלוהים… היהודים אחוזי שטן, הגידופים והשכרות שלהם משווים להם התנהגות של חזיר…”

אוגוסטינוס קבע ב”דרשה נגד היהודים” ש”אומנם היהודים היו ראויים לעונש החמור ביותר כי הם הרגו את ישוע, אבל אלוהים אפשר להם להישאר בחיים כדי שיהיו עדים לאמיתותה של הנצרות”.

אפילו הירונימוס, שחיבר את הוולגטה, תיאר את היהודים כ”… נחשים, נושאים את דמותו של יהודה, והמזמורים והתפילות שלהם דומים לנעירות חמור”.

השנאה כלפי העם היהודי הרעילה את האמונה של הקהילה. החטא והגאווה הביאו עמם גם טעויות בהבנת הכתובים וגם התנהגות הסותרת אותם. במשפט אחד, הכנסייה הקתולית הידרדרה לתורות שקר ולשחיתות.

ההרוגים על קידוש אמונתם, שפעם היו אהובים על בני דורם, הפכו למושא לסגידה. הצאן הפסיק להתפלל לאלוהים והתחיל להתפלל לקדושים מתים.

צביעות מההנהגה

אומנם האפיפיוריות אסרה על נישואין בקרב הכמרים, אבל מנהיגיה עצמם, בישופים וכמרים רבים הציגו בציבור את המאהבות, הפילגשות והנשים שלהם, את ילדיהם שנולדו להם מחוץ לנישואין ואת האורגיות ההומוסקסואליות שלהם. הם רצחו ועינו את מתנגדיהם וטבחו בהם. הם יצרו ערבוביה של תורות הנוגדות זו את זו וטקסים שונים. מרים הפכה ל”אימו של אלוהים”. פסלים וצלמים של קדושים הפכו לחלק בלתי נפרד מהפולחן שלהם. הנוצרים בסך הכול החליפו את שמות האלילים הפגנים שלהם לשמות הקדושים.

הכוח והממון הפכו את המנהיגות למושחתת. המנהיגים למדו להתעשר ופיתו את העשירים ואת העניים לשלם במזומן על חטאיהם ועל חטאי קרוביהם כדי שייסלח להם.

האפיפיורים מכרו תפקידים בהנהגת הכנסייה. אנשים ללא השכלה או כישורים רכשו לעצמם מעמד בכנסייה, והעשירו את הנציגים הפיאודלים, את האדון או את המלך. האם זה נשמע מוכר? אותה התנהלות אפיינה את תקופת המכבים, כאשר הצדוקים ההלניסטים העשירים קנו לעצמם את תפקיד הכוהן הגדול ותפקידי ניהול חשובים אחרים.

אין צורך בראיות נוספות כדי להראות שהגויים יכולים לסטות מדרך הישר ממש כמו היהודים. ללא חסד אלוהים, בני האדם תמיד הולכים באותה דרך לקראת כוח, חמדנות וחורבן.

ימי הביניים התאפיינו בבערות, בעוני ובהתעללות.

ודבר אלוהים נסתר.

המשך יבוא בגיליון מעוז ינואר 2020: הרפורמציה, כוח התחייה ומכבשי הדפוס.


ביהודה ושומרוןהכרזת הבשורה למוסלמים ולערבים נוצרים

בשנה האחרונה פעלנו באופן משמעותי בעשרה כפרים מוסלמים וערביים נוצריים. רוב האנשים אינם יודעים שערבים רבים שהם “נוצרים” מלידה, מעולם לא שמעו את הבשורה. הם אבודים לא פחות מערבים מוסלמים מלידה.

עבדנו עם אנשים עם צרכים מיוחדים, עם אלמנות ועם משפחות עניות. גם מימנו אירועים לילדים נכים וערכנו מחנות לילדים ולהורות. המחנות התמקדו בגידול ילדים, באהבת אלוהים ובתוכניותיו לגביהם ובתקשורת נעימה עם הזולת. אנחנו שמחים לתאר כמה מהאירועים וכן לספר על כמה עדויות אישיות. אלה עדויות מיד ראשונה של השותף שלנו לשירות האדון. מסיבות של ביטחון אישי, נכנה אותו ג’מאל. “מעוז” ישראל תומך בפעילותו של ג’מאל, היכול לפעול באזורים בגדה המערבית שליהודים אסורה הכניסה אליהם.

מחנות לילדים

מחנות לילדים נמנים עם אחת הדרכים היעילות ביותר להכריז בבירור את בשורת הישועה למשפחות שלמות. במחנה האחרון שלנו, השתתפו כמאה ילדים. הילדים שמעו את סיפור התחייה של ישוע, הצענו להם להתפלל איתנו לישועתם. משפחות רבות סבלו מאוד בגלל הדיכוי האסלאמי. כשההורים רואים את האהבה שאנחנו מעניקים לילדיהם, הם מבינים שאנחנו בני רוח אחרת מהאסלאם.

ביקורי בית

mir-reaching-muslims

חלק מהאנשים הנזקקים ביותר בכפרים הערביים, אינם יכולים להגיע לאירועים שלנו ולכן, אנחנו מבקרים אותם בבתיהם. קשה לאישה בתרבות הערבית להתקיים בכוחות עצמה, ופעמים רבות אנחנו עוזרים לאלמנות. עאידה (למעלה) איבדה את בעלה ואת בניה. היא אמרה שכאשר בניה מתו, היא מתה בתוכה. התפללנו איתה ונתנו לה אוכל. היא אמרה לנו שהגענו ממש בזמן שהאוכל אזל לה כליל.

עוד אימא חד-הורית, אמאל, הייתה נשואה לבעל מכור לסמים. הוא מכר גם אותה ואת הילדים כדי לשלם על הסמים. הוא אנס אותה בקביעות והיכה אותה ואת הילדים. ההתמכרות שלו לסמים הביאה לכך שאחד הילדים נולד עם נכות נפשית. עזרנו לה ולימדנו אותה על סליחה כדי שתוכל להשתחרר בנפשה. יש סיפורים רבים כאלה, ומעט מאוד הזדמנויות לקורבנות לקבל עזרה. אנחנו ממשיכים להתפלל שאלוהים יחולל ניסים, יספק משאבים וייתן לנו רעיונות יצירתיים להציל את האנשים מהמצבים הקשים שלהם.

הוראה בכפרים

אנחנו עורכים סמינרים בכפרים שונים. אחד הסמינרים שלנו התמקד בהורות לילדים עם נכויות. הקדשנו זמן לעזור למשתתפים לספר על

הסבל שהם עברו. אחר כך עודדנו אותם לגשת לאלוהים עם הבעיות שלהם ולבטוח בו. האירוע הזה פתח בפנינו דלתות להכריז את הבשורה למנהיגי הכפר, שמעולם לא שמעו על סיפור הישועה של בן האלוהים. אנחנו שמחים כי אנחנו יודעים שכשהמנהיגים יראים את אלוהים, העם משגשג.

מרפאות ניידות

הגענו עם המרפאה הניידת לשני כפרים ושנים עשר אלף תושבים. הכפרים האלה מעולם לא זכו לביקור מארגון משיחי כלשהו. הבאנו איתנו רופאים מומחים, נוירולוג, רופא שיניים, כירופרקט, רופא ילדים ורופא כללי, וטיפלנו במאתיים חולים. מנהיגי הכפרים היו אסירי תודה כלפי הצוות בגלל הסבלנות והחמלה שלהם כלפי התושבים. האירועים האלה עזרו לנו לבנות קשרים עם האנשים בקהילה, לספר להם על אהבת אלוהים ולהתפלל עם החולים.

לארגון “מעוז ישראל” היקר,

אני מתרגש מאוד לספר לכם את עדותו של אבראהים (שם בדוי). האיש היה מוסלמי מחברון עם בעיה קשה בכליות. מאחר שהיה לו דרכון אמריקני, הוא קיבל אישור מיוחד לצאת מהעיר, הנשלטת בידי הרשות הפלסטינית, ולטוס לניתוח בארצות הברית. כאשר הגיע לארצות הברית, הוא הגיע לבית החולים, שם ערכו לו את הבדיקות לקראת הניתוח. הצוות אמר לו לנסוע הביתה עד שיגיעו התוצאות.

הוא יצא והלך לאכול במסעדה, והתחיל להרגיש רע בגלל הדם הרב שלקחו לו בבדיקות. הוא הצליח להגיע לשירותים והתעלף. הוא התעורר בבית החולים, וגילה שהארנק והדרכון שלו נגנבו. לא הייתה לו שום אפשרות להוכיח את זהותו, והמשטרה לא הייתה יכולה למצוא את הגנב.

בית החולים סירב לטפל בבעיית הכליות של אבראהים עד שיוכיח שהוא הגיש בקשה לדרכון חדש. נוסף לכך, גם החיים שלו היו בסכנה כי בית החולים מנע ממנו טיפול דחוף. מאחר שהוא היה מוסלמי, ייעצו לו בבית החולים להגיע למסגד באזור ולבקש עזרה מהשייח.

אבראהים הגיע למסגד, אבל השייח לא היה מעוניין לעזור לו בצרתו.

אבראהים המתוסכל חזר לבית החולים והסביר שהוא לא הצליח להשיג עזרה. אחת האחיות, משיחית, התקשרה לידידה, מארק, כדי לבדוק אם מוסלמי יכול ללון אצלו. מארק קיבל אותו אל ביתו ודאג לו.

כעבור כמה ימים, מארק השתתף בשיעור לכתבי הקודש והזמין את אבראהים להצטרף אליו. אבראהים קיבל את הזמנתו, ובמשך האסיפה, המאמינים התפללו בשבילו. לפתע הרגיש אבראהים אהבה כפי שמעולם לא הרגיש קודם. הוא האמין בישוע האדון ונטבל.

בעיית הדרכון שלו נפתרה, ובית החולים הזמין אותו לניתוח. קודם היה עליו לעבור כמה בדיקות אחרונות.

הרופא חזר מבולבל עם התוצאות והודיע: “אתה לא האיש שהיה כאן קודם”. אבראהים נדהם וענה: “כן, זה אני, יש לי בעיית כליות רצינית”. הרופא התווכח איתו ואמר שהתוצאות מראות שאין שום בעיה בכליות. זה היה נס. אבראהים נרפא כליל.

אבראהים חזר לחברון אדם אחר. אבל עד מהרה, המשפחה שלו גילתה שהוא משיחי, ואנשים איימו על אשתו. מוסלמי ההופך למשיחי עובר עבירה שדינה מוות. יצרתי קשר עם אבראהים ותמכתי בו עד שהתאפשר לו לברוח. כעת הוא חי במחתרת.

יש עוד סיפורים כמו הסיפור הזה, מופלאים ומרגשים לא פחות על פעולת אלוהים בקרב הערבים, אבל פעמים רבות אינני יכול לספר עליהם ברבים כדי שלא לסכן את המאמינים ואת האנשים שאיתם אני עובד. גם בעילום שם, הם נהנים מהתפילות ומהנדיבות של התומכים שלכם. זכרו אותם בתפילותיכם כי תחייה בקרב הערבים יכולה לשנות הכול.

תודה מקרב לב,

שותפכם לשירות האדון,

ג’מאל

מסגרת עמ’ 12

בעוד ארגוני טרור בשטחים שבשליטת הפלסטינים, מנצלים ילדים לרעה, אנחנו נלחמים על חייהם של הילדים האלה, החפים מפשע. בקיץ האחרון, השתתפו מאה וחמישים ילדים בגילים שש עד שתים עשרה במחנות קיץ ולמדו שלאלוהים יש תוכנית טובה יותר בשבילם. רובם ממשפחות מוסלמיות, ולחלקם יש צרכים מיוחדים.

אנא הצטרף אלינו בתפילה שהזרעים שזרענו בילדים האלה, יכו שורש ויניבו קציר של נפשות למלכות האלוהים.